פסק-דין בתיק פש"ר 1381-09

מונחת בפני מחלוקת כפולת-פנים, שעניינה בהליכי פשיטת הרגל של הגב' רחל סופר-סייג (להלן: "החייבת"); מנהליה המיוחדים של החייבת עותרים, במסגרת הבקשות שבפני, הן להכריזה פושטת רגל בהתאם לסעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל; והן להשית עליה סכום גבוה ביותר של תשלום חודשי, בסך שלא יפחת מ-25,000 ש"ח לחודש, וכן להשיתו באורח רטרואקטיבי, בהתאם ובהסתמך על פסיקת בית משפט זה בעניין יורם גיל, אשר אושרה בבית המשפט העליון.
החייבת מתנגדת לבקשה, ועיקר טענתה הינו כי הלכה למעשה, היא ברת פירעון, ואין מקום להכריז עליה כפושטת רגל. לשיטתה, בעוד בקופה קיים סכום בסך העולה על 7 מיליון ש"ח, הרי שתביעות החוב שהוגשו עומדות לכאורה על פחות מ-1.5 מיליון ש"ח. בנוסף, טוענת החייבת כי המנהלים המיוחדים טופלים עליה האשמת שווא, בכל הנוגע לניהול עסקים חובקי-עולם, אי-שיתוף פעולה וחיים ברמה מנקרת עיניים. לשיטתה, כיום אין היא עובדת כלל, מטופלת בבעל שהינו נכה ב- 100%  (עובדה אשר עליה לכשעצמה אין חולק), ולמעשה נסמכת על בתה וקרובים אחרים לשם הוצאותיה השוטפות.

לאחר שהוגשו כתבי הטענות, נערך דיון במעמד הצדדים ובו נחקרה החייבת, והצדדים התעמתו בעניין משמעותם של מובאות ומוצגים שצורפו לתיק המוצגים נשוא הבקשות. להשלמת התמונה, מן הראוי להעיר כי הדיון בבקשה שלישית, שעניינה הצעת החייבת להסדר נושים, נדחה לשלב מאוחר יותר.

לאחר שתמו הדיון והחקירות, ולאחר שהצדדים סיכמו בעל-פה, ניתנת החלטתי זו.

1.                  טרם אגש להכרעה לגופו של עניין, אקדים ואעיר כי עניין לנו בשתי סוגיות אשר בתיקים אחרים ו"רגילים" נחשבות בדרך-כלל פשוטות למדי. בעיקר עסקינן בהכרזת פשיטת רגל לפי סעיף 42. להבדיל מן הדיון בעניין צו הכינוס, אשר הינו לא אחת עימות משפטי בין החייב לנושה שסובב סביב הוכחת חדלות הפירעון של החייב, וקיומו של מעשה פשיטת רגל, הרי שהשלב המאוחר יותר, שלב ההכרזה, הינו בדרך-כלל שלב טכני בעיקרו.

לעניין זה, קובע סעיף 42 לפקודה כדלקמן:

" ניתן לחייב צו כינוס, והחליטו הנושים באספתם בהחלטה רגילה שהחייב יוכרז פושט רגל, או שלא קיבלו כל החלטה או לא נתכנסו, או שפרשה או הסדר לא אושרו לפי סימן ג' בפרק זה תוך מועד שקבע בית המשפט, יכריז בית המשפט בצו שהחייב פושט רגל, ומשעשה כן יהיו נכסי פושט הרגל ניתנים לחלוקה בין נושיו ויוקנו לנאמן"

יוצא, כי ברוב-רובם של התיקים, הרי שהחייב מצוי זה מכבר תחת צו חדלות פירעון, וטענותיו העקרוניות בעניין זה כבר נטענו ונדחו במעמד מתן צו הכינוס; שלב ההכרזה, לעומת זאת, לובש צורה של התדיינות פנימית בעיקרה, בין הנושים, בעלי התפקיד, כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט. אמנם, אך מובן מאליו כי לחייב שמורה זכות טיעון, והדין אף מחייבו להופיע לאסיפת הנושים הראשונה שנערכת בעניינו, אולם וודאי שאין בכך היתר לשוב ולהחיות את מה שכבר נדון והוכרע במעמד מתן צו הכינוס.

2.                  ייאמר; אף כי להתנהלות החייב ישנה משקל, בכל הנוגע למידת האמון שניתן לייחס לו, הרי שמחד גיסא, המשקל המכריע בשלב זה הינו  לרצון הנושים ולדרך שלדעתם עשויה לקדם את התיק ולמקסם את פירעון החובות; ומאידך גיסא (ובעיקר בהעדר פעילות מטעם הנושים או רובם), שקילת האינטרס הציבורי שטמון בהליכי פשיטת הרגל, והתרשמות בעלי התפקיד ובית המשפט בשאלה, האם יש בהכרזת פשיטת רגל כדי לקדם את מקסום הפירעון מן החייב, אם לאו. בנוסף, במקרים בהם מדובר בחייב תם-לב הפועל ביושר מול בעל התפקיד ובית המשפט, הרי שהכרזת פשיטת הרגל עשויה להיות אף שלב לקראת הפטר, אשר יאפשר לו בסופו של יום לפתוח "דף חדש" ונקי מחובות ונושים.

3.                  אלא, שתיק זה שונה עד מאד מהתיקים ה"רגילים" של חייבים; זאת באשר, כפי שהוער לא אחת בהחלטות קודמות, עניין לנו בחייבת, שנטען לגביה כי היא מתוחכמת במיוחד; חייבת אשר אף לשיטתה ניהלה עסקים "מסביב לגלובוס" ושימשה כנציגת חברות זרות רבות ושונות. חייבת זו, יש לזכור, סירבה עד היום ליתן לידי המנהלים המיוחדים ייפוי כוח בינלאומי שיסמיך אותם לבדוק את עסקיה ונכסיה בארצות שונות. זאת, אף לאחר שעמדתה בעניין זה נדחתה הן בבית משפט זה והן בבית המשפט העליון (בסייג כי יפויי הכוח יינתן אך לאחד המנהלים המיוחדים ולא לעו"ד צברי, המצוי בכפל כובעים בהתנהלותו מולה). למרות זאת עדיין, עד ליום הדין, שהתקיים לפני ימים ספורים, סירבה לחתום על ייפוי הכוח שנוסח על-ידי בעל התפקיד, וניסתה כוחה בניסוח אחר, מוגבל אך לנכסים הרשומים פורמלית על שמה.

זאת ועוד; עניין לנו בחייבת שערכאות שיפוטיות (ולא רק בית משפט זה) כבר קבעו בעבר, כי אינה דוברת אמת; ובין היתר, כי חברת קלאנפורט, אשר החייבת לכאורה שימשה "מיופת כוחה" (ואף במהלך הדיון טענה, כי היא שייכת לאיש עסקים עלום בשם עבדולה מסעוד מאבו-דאבי), אינה אלא חברת קש , אינה אלא מסווה נטול תוכן לחייבת עצמה.
מאידך גיסא, ולמען לא תהא התמונה חסרה או חד-צדדית, מן הראוי להזכיר בקצירת האומר, כי בתיק זה התעוררו ספקות אף "מן העבר האחר"; זאת, בעיקר בכל הנוגע לפסק-הבורר שניתן כנגד החייבת לטובת עו"ד צברי (אשר מונה בסופו של יום למנהל מיוחד - ואף זאת באורח חריג, שלא לומר נגוע במידה רבה של בעייתיות), אשר כלל חיוב ריבית אסטרונומי, חישוב שיצר חוב בסך טריליוני שקלים, באורח אשר הינו (ואני זהירה בלשוני) גובל באבסורד, ועשוי לקפח את שאר נושי החייבת. בעניין זה, הערתי לא בכדי בהחלטה אחרת, כי קיים אינטרס מהותי יסודי, החורג מן האינטרס הכספי גרידא של החייבת, כי תמוצה זכות הערעור על פסק הבורר (עניין אשר עומד לעת עתה לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה).

4.                  זאת ועוד; שאלת התנהלותה החריגה של החייבת ואורח חייה, ככל שזו תוכח, משליכה לא רק על הבקשה בדבר צו תשלומים חודשי, אלא גם על האינטרס הציבורי להשית עליה צו פשיטת רגל, הכולל סמכויות רבות של חקירה ופעולות משפטיות שיסייעו בהתחקות אחרי התנהלותה ונכסיה. אף כאן, אקדים ואעיר כבר בשלב זה, עלו במהלך הדיון טענות וראיות לכאורה חריגות ביותר, אשר יש להן לכאורה משמעות מרחיקת לכת.

5.                  משהגענו לכאן וסקרנו את נסיבותיו הכלליות של התיק, מן הראוי להעמיק ולהכריע אל תוך הסוגיה הראשונה.

סוגיית הכרזת פשיטת הרגל.